בוגי בסכנה

25/05/2008 - בוקר

הלילה השני בשטח היה כבר פחות מפחיד. נראה לי שפשוט התרגלתי כבר לחלק מהרעשים והצלחתי אפילו לזהות את מקורם. למזלנו, גם הלילה לא התקרבו אלינו דובים או כל חיות אחרות. קצת אחרי שהתעוררנו, ראינו את הגורים מגיעים. הם רצו לעבר קרלה, אפילו שכבר היו מאוד תשושים מהמסע. קרלה ליקקה אותם בכל הגוף והם קפצו עליה וטיפסו לה על הגב. הייתם צריכים לראות אותם, זה היה נראה בדיוק כמו נשיקות וחיבוקים של בני אדם. אני ואבא צילמנו הכול.

image © Daniel J. Cox/NaturalExpos
אחרי קצת זמן, קרלה נטשה את הגומחה שהיא שמרה עליה והמשיכה להתקדם לעבר האוקיינוס. היה נראה שהיא מנסה ללמד את הגורים את מלאכת הציד. הגורים הקטנים זחלו אחריה ורחרחו את הקרח. זה היה מאוד משעשע לראות אותם מחקים כל מה שהיא עושה.

הכול היה מאוד שליו ונעים עד שפתאום, שמענו רעש נוראי. זה היה מעין רעש של חבטה אדירה. כנראה שהקצה הדרומי של הקרחון, בדיוק איפה שקרלה והגורים עמדו, התבקע והתנתק. בוגי נשאר עומד על חלק מהקרחון שהתנתק, והוא התרחק מהיבשה במהירות, כשהוא נסחף עם זרם המים. קרלה, שישר הבינה את המצוקה, קפצה מייד למים ושחתה לעבר בוגי.

image © Green Peace

"אם בוגי יתרחק מדי, לא יהיה לו כוח לשחות בחזרה כי הוא עדיין גור קטן". אבא היה מודאג.

ידעתי שאסור לנו להתערב, אבל חשבתי שאולי הפעם זה מקרה יוצא דופן. "אבא, אנחנו חייבים לעזור להם", קראתי מזועזע.

"יהיה בסדר, אני בטוח שהם יסתדרו". הוא ניסה להרגיע אותי.

קרלה המשיכה לשחות בעקבות בוגי ששט על הקרחון והתרחק מאיתנו. לאט לאט הם התחילו להיעלם מעינינו ולא ראינו אותם יותר .

קרלה מצילה את בוגי

25/05/2008 - כעבור שעה

בינתיים מייקל ארגן מסוק כדי שאבא יוכל לצלם את האירוע. בדרך כלל השימוש במסוקים, אוניות או כלי רכב ממונעים אסור באזור שבו היינו, אם זה לא למטרות הצלה, בגלל שהרעש שלהם מפחיד את בעלי החיים שגרים כאן. מייקל קיבל אישור מיוחד להשתמש במזחלות ממונעות, גיפים ובמסוקים, בתנאי שיעשה בהם שימוש סביר. המסוק הגיע מאוד מהר, והתארגנו לעלות עליו. טייס המסוק שלשל לנו כבל למטה, כדי שנוכל לטפס ולעלות עליו.

"תיפסו את הכבל ותקשרו סביבכם", הוא צעק לעברנו, מנסה להתגבר על הרעש הנוראי של הרוטור.

זה היה די מפחיד. בנוסף לרעש מחריש האוזניים של מנועים, היתה גם רוח נוראית מהרוטור של המסוק. זה הרגיש כמו מאוורר גדול ומרעיש. היה לי מאוד קשה לעמוד כנגד הרוח .

"אני תיכף עף", צעקתי לאבא, כשאני מנסה להתקדם לעבר הכבל.

אבא החזיק בי מאחור ועזר לי לקשור את עצמי. לאחר שגם הוא היה קשור הוא סימן לטייס בידו שהוא יכול למשוך אותנו למעלה. הצטופפנו ליד הטייס והמסוק התרומם וטס לכיוון שאבא הראה לו.

אחרי טיסה קצרה ראינו אותם, את קרלה ובוגי. הטייס הקפיד לשמור על מרחק מסוים מהדובים כדי שהרעש של המסוק לא יפחיד אותם. בוגי עדיין עמד על הקרחון. הוא הסתכל על המים כאילו הוא מנסה לקפוץ, אבל כנראה שהוא פחד. קרלה שחתה בעקבותיו. זה היה נראה שהיא מתחילה להתעייף ומתקשה להדביק את בוגי.

image © Green Peace
"הסיכוי היחידי של בוגי להינצל זה לקפוץ למים ולשחות לכיוון קרלה". אבא היה נרגש.

למזלנו הקרחון של בוגי פתאום התנגש בקרחון אחר ובוגי החל להאט. קרלה זיהתה את המצב והחלה להגביר את קצב השחייה שלה, כדי להגיע מהר לבוגי. היא כבר הייתה ממש לידו. הייתם צריכים לראות אותי ואת אבא. לא יכולנו להתאפק והתחלנו לעודד את בוגי.

"נו בוגי קפוץ! אתה יכול, קדימה! " (לא חשבנו שהוא שומע אותנו, אבל זו הייתה כמו תפילה קטנה).

ואז הוא קפץ. כאילו שהוא שמע אותנו. בוגי קפץ למים! קרלה התקדמה לעברו ועזרה לו לטפס לה על הגב. היא הסתובבה ושחתה בחזרה לעבר היבשה. נשמנו לרווחה. עכשיו היא רק צריכה להגיע בחזרה לחוף....

חזרה לחוף

25/05/2008 - ערב

בסוף קרלה ובוגי הגיעו לחוף. אנחנו עקבנו אחריהם לאורך כל המסע שלהם. בוגי מדי פעם ירד מהגב של קרלה ושחה לידה. כשהוא נורא התעייף הוא חזר וטיפס עליה. לקח להם הרבה זמן עד שהם הגיעו בחזרה לחוף. הם נראים מאוד עייפים.