13/05/2008
היום בבוקר, מיד אחרי שסימנו לאכול ובדיוק לפני שהתחלנו להתארגן ליום נוסף, ננסי, העוזרת של מייקל התקשרה באוקי טוקי. היא הייתה נורא מבוהלת. "אני עומדת מול דב קוטב בוגר. הוא ענקי. אני עדין לא מבינה אם הוא תוקפני או לא. מישהו חייב לבוא לעזור לי. אני בינתיים אנסה להתחמק ממנו." היא נשמעה לחוצה.
היא סיפרה שבבוקר היא לקחה אופנוע שלג ויצאה להתאוורר קצת. לא רחוק מהבקתה שלנו, במרחק של כ-30 דקות הליכה, היא ראתה מולה דב קוטב בוגר. אבא מיד הסביר לי שהזכרים הבוגרים הם נורא גדולים, בערך פי-2 מהנקבות, והם יכולים להיות מאוד תוקפניים.
"למה יצאת לבד? אני פשוט לא מבין מה חשבת שהחלטת להתעלם מכול חוקי הזהירות?" מייקל צעק במלוא גרונו כשהוא רותח מזעם.
ואז פתאום השתנה טון קולו "הוא לא נוהם או רוקע ברגליו נכון?" "מצוין, אז תנסי לראות אם אוזניו שמוטות לאחור"
היתה דממה ואז הוא המשיך "נהדר, אם אוזניו לא שמוטות והוא לא נוהם אז כנראה שזהו דב לא תוקפני אלא סתם דב סקרן. בכל מקרה לעולם אי אפשר להיות בטוחים. אל תזוזי ונסי לא למשוך את תשומת ליבו. אנחנו מייד יוצאים"
כל אנשי הצוות ניסו להתארגן כמה שיותר מהר לצאת לעזור לננסי. מייקל החליט שרון ואבא לא יבואו איתנו, וילכו לעקוב אחרי קרלה והגורים. אני וזואי הצטרפנו ליתר המשלחת שהלכה לעזור לננסי.
כשהגיענו, ראינו את ננסי מסתתרת מאחורי סלע גדול. במרחק כ-20 מטר ממנה עמד דב ענקי ורחרח את אופנוע השלג שלה. כשהתקרבנו התחלתי להבין כמה באמת הזכרים ענקיים. דן מיד ירה שתי יריות ברובה הסרק לעבר הדוב, כדי להפחיד אותו בעזרת הרעש. כעבור דקה מייקל ידה לעברו זיקוקים. הרעש היה מחריש אוזניים. אני חושב שניתן היה לשמוע אותו ברדיוס של 100 מטר לפחות.
הדוב נעמד על שתי רגליו האחוריות, הסתכל עלינו ונהם. הכול היה נראה מאוד דרמטי על רקע השמיים שנצבעו באדום ובירוק מהזיקוקים. הרגשתי את הלב שלי הולם במהירות
. מיד נורו עוד מספר יריות לעבר הדוב (לא שמתי לב בדיוק מי ירה). ואז למזלנו הדוב הסתובב והמשיך לכיוון הנגדי - הצלחנו להפחיד אותו. לאחר שהדוב הסתלק, כולנו רצנו לבדוק מה שלום ננסי.
"אתם לא מאמינים איזה פחד זה לעמוד כל כך קרוב לדוב, במיוחד שאין לך שום אמצעי הגנה. ממש יכולתי לשמוע את הנשימות שלו." היא הייתה ממש מבוהלת.
"מזל שהגעתם כל-כך מהר." ננסי המשיכה כשהיא רועדת כולה.
אני חייב להודות, שבעצמי הייתי מאוד נסער
. הנהימות של הדוב, היריות והכול. אולי זה היה בכלל אבא של בוגי והגורים? בדרך חזרה לבקתה, דן אמר שאפילו אם זה היה אבא שלהם והוא היה פוגש אותם הוא לא היה יודע שהם הגורים שלו. 
