01/05/2008
מחר אני ואבא נוסעים לקוטב הצפוני, למקום שקוראים לו ארץ המלך קרל. הכל התחיל כאשר פנו לאבא מערוץ הטלוויזיה, נשיונל גאוגרפיק בהצעה שיצטרף לצוות הצילום של תוכנית חדשה. המטרה של התוכנית היא לעלות את מודעות הציבור בכך שתציג איך התחממות כדור הארץ משפיעה על אורח החיים של דובי הקוטב. אם עדיין לא הבנתם, אז אבא שלי הוא צלם טבע. היה לי ברור שהוא יענה בחיוב להצעה. הוא תמיד חלם להגיע לקוטב הצפוני. בנוסף, אני יודע שהתחממות כדור הארץ זה נושא שמאוד חשוב לו. כבר כמה פעמים שמעתי אותו מנסה לצרף את אבא של איתי החבר שלי למשל, או אפילו את השכנים שגרים מולנו ל"מאבק בהתחממות כדור הארץ." אז אתם בטח שואלים את עצמכם איך אני קשור לנסיעה הזאת?
בערך שבוע אחרי שאבא הודיע שהוא נוסע, כשישבנו לאכול ארוחת ערב מסביב לשולחן העגול במטבח, הוא פנה אלי באופן די מפתיע.
"בא לך להצטרף אלי? אני חושב שזו יכולה להיות חוויה מאוד מעניינת בשבילך."
זה היה נשמע יותר כמו הרהור מאשר הצעה מגובשת. בכל מקרה, אחרי לא מעט התלבטויות, אני אבא, ואמא החלטנו שאני אצטרף אל אבא. ברור שמאוד רציתי להשתתף בהרפתקה בקוטב וברור ששמחתי להפסיד לימודים. אבל קצת חששתי שיהיה לי משעמם שם לבד, בלי חברים –ואם אבא יהיה עסוק כל הזמן? כלומר, מה בדיוק אני אעשה שם חודש שלם, לבד, בלי חברים?
חוץ מזה, אני אפסיד את אימוני הכדורגל לקראת אליפות בית הספר. מי יחליף את המקום שלי? איך אני אשתלב בחזרה? נורית המחנכת חששה שאפסיד חומר לימודי חשוב, כי כמו שהיא תמיד אומרת, בכיתה ג, כבר צריך לעבוד קשה. מזל שאבא הצליח לשכנע אותה שאני אלמד שם המון דברים חדשים.
הייתי צריך לסכם איתה שאכין מצגת לכיתה בנושא דובי קוטב כשאחזור. אפילו שאני לא כל-כך אוהב לעשות מצגות, אני עדיין חושב שזה שווה לי. אם חושבים על זה רגע לעומק, אני לא אצטרך לשמוע את דבי, המורה להיסטוריה, במשך חודש שלם או לעשות את הבחנים המעצבנים בחשבון. האמת שזה שווה אפילו רק בשביל לראות איך בן ואיתי הופכים ירוקים מקנאה כל פעם שאני מדבר איתם על הנסיעה שלי.
