02/05/2008 - ערב
סוף סוף הגענו לארץ המלך קרל (אתם בטח חושבים שארץ המלך קרל זה איזה שם דמיוני שאני המצאתי. אז ממש לא. זה אי ששייך לנורבגיה ויש בו את ריכוז דובי הקוטב הגדול ביותר בעולם.
אם אתם לא מאמינים אתם יכולים לבדוק באטלס. אבל באמת, זה שם ממש מצחיק.)
כדי להגיע לכאן היינו צריכים להחליף שני מטוסים. עד נורבגיה טסנו במטוס גדול ואז החלפנו למטוס קטן. במטוס הגדול הספקתי לראות שני סרטים במסך הקולנוע האישי שהיה מוצמד למשענת הכיסא שלפני. חוץ מזה, הדיילות כל הזמן דאגו לי לכיבודים ושתייה, וזה היה מאוד כיף.
כשהגענו לנורבגיה, המשכנו במטוס הקטן עד לארץ מלך קרל. מזג האוויר הסוער טלטל את המטוס. לא רק שכל הזמן דאגתי שנתרסק, היו לי גם בחילות נוראיות
. כשאבא הבין כמה שאני מודאג מהטיסה, הוא ביקש מהדיילות שיראו לי את תא הטייס. הוא חשב שזה אולי ירגיע אותי....בתא היו שני טיסים שישבו מול לוחות בקרה עם המון כפתורים והגה קטן. הם דיברו בקשר ונראו מאוד מקצועיים ושולטים במצב. אבל האמת, זה לא ממש ניחם אותי. כשחזרתי למקום שלי, אבא נתן לי שקית הקאה למקרה שבטן שלי לא תעמוד בטלטולים. מזל שלא הייתי צריך להשתמש בה כי זה היה יכול להיות מאוד מביך. רק אחרי בערך שלוש שעות, שנראו לי כמו נצח, נחתנו בשלום.
נחתנו בשדה תעופה קטן ונטוש. היו שם רק כמה מטוסים קטנים ומיניבוס שחיכה לקחת אותנו לאולם הקבלה. אתם לא יכולים לדמיין לעצמכם כמה קר היה כשירדנו מהמטוס. הרוח הקפיאה לי את הפנים עד שאפילו כאב לי למצמץ. מיד לבשנו מעילים, שמנו כובעים, צעיפים וכפפות. כמובן שהפעלתי את המחממים בכפפות ובמעיל שסבתא הביאה לי. הקור המקפיא הזה גרם לי להבין היטב את ההיגיון שעומד מאחורי "נשיקה אסקימוסית". אתה פשוט לא רוצה לחשוף שום איבר מהגוף שלך. אם לא הייתי צריך לנשום איכשהו, הייתי עוטף גם את האף שלי בצעיף. (מעניין אם בכלל נראה כאן אסקימואים.)
אבא סיפר שבארץ מלך קרל בכלל לא גרים אנשים, ושזו מעין שמורת טבע. יש כאן רק תחנת מחקר ובה נמצאות משלחות של חוקרים ממדינות שונות בעולם, הבאים לחקור את אזור הקוטב הצפוני.
"הבקתה שבה נתגורר, בעצם שייכת לתחנת המחקר והיא משמשת אותם כאשר הם יוצאים לסיורי שטח." אבא המשיך להסביר בהתלהבות.
בינתיים, אנחנו מחכים לאנשים מנשיונל ג'יאוגרפיק שיבואו לקחת אותנו לבקתה. התקשרנו לאמא להודיע לה שהגענו בשלום
.
