25/05/2008 - כעבור שעה
בינתיים מייקל ארגן מסוק כדי שאבא יוכל לצלם את האירוע. בדרך כלל השימוש במסוקים, אוניות או כלי רכב ממונעים אסור באזור שבו היינו, אם זה לא למטרות הצלה, בגלל שהרעש שלהם מפחיד את בעלי החיים שגרים כאן. מייקל קיבל אישור מיוחד להשתמש במזחלות ממונעות, גיפים ובמסוקים, בתנאי שיעשה בהם שימוש סביר. המסוק הגיע מאוד מהר, והתארגנו לעלות עליו. טייס המסוק שלשל לנו כבל למטה, כדי שנוכל לטפס ולעלות עליו. "תיפסו את הכבל ותקשרו סביבכם", הוא צעק לעברנו, מנסה להתגבר על הרעש הנוראי של הרוטור.
זה היה די מפחיד. בנוסף לרעש מחריש האוזניים של מנועים, היתה גם רוח נוראית מהרוטור של המסוק. זה הרגיש כמו מאוורר גדול ומרעיש. היה לי מאוד קשה לעמוד כנגד הרוח
. "אני תיכף עף", צעקתי לאבא, כשאני מנסה להתקדם לעבר הכבל.
אבא החזיק בי מאחור ועזר לי לקשור את עצמי. לאחר שגם הוא היה קשור הוא סימן לטייס בידו שהוא יכול למשוך אותנו למעלה. הצטופפנו ליד הטייס והמסוק התרומם וטס לכיוון שאבא הראה לו.
אחרי טיסה קצרה ראינו אותם, את קרלה ובוגי. הטייס הקפיד לשמור על מרחק מסוים מהדובים כדי שהרעש של המסוק לא יפחיד אותם. בוגי עדיין עמד על הקרחון. הוא הסתכל על המים כאילו הוא מנסה לקפוץ, אבל כנראה שהוא פחד. קרלה שחתה בעקבותיו. זה היה נראה שהיא מתחילה להתעייף ומתקשה להדביק את בוגי.
"הסיכוי היחידי של בוגי להינצל זה לקפוץ למים ולשחות לכיוון קרלה". אבא היה נרגש.
למזלנו הקרחון של בוגי פתאום התנגש בקרחון אחר ובוגי החל להאט. קרלה זיהתה את המצב והחלה להגביר את קצב השחייה שלה, כדי להגיע מהר לבוגי. היא כבר הייתה ממש לידו. הייתם צריכים לראות אותי ואת אבא. לא יכולנו להתאפק והתחלנו לעודד את בוגי.
"נו בוגי קפוץ! אתה יכול, קדימה! " (לא חשבנו שהוא שומע אותנו, אבל זו הייתה כמו תפילה קטנה).
ואז הוא קפץ. כאילו שהוא שמע אותנו. בוגי קפץ למים!
קרלה התקדמה לעברו ועזרה לו לטפס לה על הגב. היא הסתובבה ושחתה בחזרה לעבר היבשה. נשמנו לרווחה. עכשיו היא רק צריכה להגיע בחזרה לחוף....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה