17/05/2008 - בוקר
שלשת הימים האחרונים היו סיוט אמיתי
. הכל התחיל ככה. לפני יומיים עלה לי קצת החום. באמת לא משהו רציני, כנראה איזה וירוס מקומי. החלק הנורא היה שלא יכולתי להצטרף לצוות ושוב הייתי צריך להישאר בבקתה. עד שסוף סוף מזג האוויר השתפר, חליתי
.... בנוסף, מאוד הכעיס אותי שאבא ביקש מזואי שתישאר איתי, כאילו שאני צריך שהיא תשמור עלי. למען האמת, זה העמיד אותי במצב לא נעים. עכשיו בגללי, גם היא לא יכולה להצטרף לצוות. אז כבר יומיים אני וזואי נשארים לבד בבקתה ולא עושים דבר. זואי לא ממש מנסה להסתיר את זה שהיא לא מרוצה מהמצב. היא כל הזמן כועסת ונעלבת בגלל שאין לי מצב-רוח לשחק איתה או לצפות ביחד בסרטים או בטלנובלות ב-DVD. שתכעס, כאילו שאכפת לי. לא אני בקשתי ממנה להישאר איתי. הדבר היחיד שיש לי כח לעשות, זה לישון ומדי פעם לבדוק אם יש לי מיילים חדשים מבן או איתי. מבאסים - בנתיים, עוד לא קיבלתי מהם כלום.
. 
אחר-כך, בלילה, ממש לא ישנתי טוב. היו לי ממש סיוטים. חלמתי שבוגי הולך במקום ולא מתקדם. קרלה ויתר הגורים התרחקו ממנו ולא שמו לב שהוא תקוע מאחור. רק אני ראיתי שבוגי בצרה. ניסיתי לבוא להציל אותו, אבל אז גם אני שקעתי בשלג ולא יכולתי לזוז. התעוררתי כולי שטוף זעה קרה. זה מהפעמים האלו שאתה מתעורר ומאוד שמח לגלות שהכול היה רק חלום.
בכל אופן, היום אני מרגיש כבר ממש בריא. לדאבוני, למרות שהסברתי לאבא שאני מרגיש טוב, לא עזר לי כלום והוא עדין לא הרשה לי להצטרף לצוות. לפעמיים הוא יכול להיות ממש ע ק ש ן
- אני ממש לא מבין אותו. הוא גם לא מרשה לנו לצאת לבד מהבקתה, כי הוא מפחד שניתקל בדוב, כמו ננסי. אז שוב אני בבקתה עם זואי שכבר לא מדברת איתי בכלל .........
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה