בוקר 29/05/2008
אתמול ארזנו הכול. שסיימנו, אני וזואי הצטלמנו ליד איש השלג שבנינו כשהגענו. החלפנו לו את השלט. זואי כתבה "היה אדיר, להתראות בשנה הבאה". אני חייב לציין שדי מפליא איך שהוא לא נהרס כל הזמן הזה. אחר הצהריים אני, אבא, זואי ורון הלכנו להיפרד מקרלה והגורים בפעם האחרונה. קרלה שכבה בצד, והגורים קפצו עליה ושיחקו בניהם. נשארנו איתם בערך שעה ואז היינו צריכים לחזור לבקתה
. בערב באו כל מיני אנשים מתחנת המחקר לחגוג איתנו את סיום הצילומים. מייקל הקרין חלק מהסרטים שצולמו, סיפר על כל הקשיים שהיו לנו, ועל איך שדן נפצע במפולת השלג. כשכולם הלכו, זואי ניגשה אלי עם שן הדב.
"אני רוצה לתת לך את השן. תשמור עליה. מזכרת ממני" היא אמרה.
נורא התרגשתי
. "תודה" עניתי מבולבל."היה מאוד כייף", בקושי הצלחתי לחייך.
הבטחנו אחד לשני שנשמור על קשר. אני תמיד נורא שונא פרידות ומרגיש נורא נבוך. כשכולם הלכו, התקשרנו לדן. הוא אמר שמחר יטיסו אותו בחזרה הביתה. אין לי יותר סבלנות, אני כבר רוצה נורא להיות בבית ולראות את אמא ואת מיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה